בחודש ינואר 2018, נדרש בית המשפט העליון להכריע, האם ניתן להשתמש במכשיר התובענה הייצוגית לשם השבת סכומי קנסות אשר נגבו שלא כדין על ידי רשות.

במהלך הדיון טענו שופטי ההרכב ( כב' הנשיאה חיות, כב' השופט מזוז וכב' השופטת ברק ארז), כי הפרשנות הנכונה להגדרת "תשלום חובה אחר" האמור בסעיף 5.(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר עוסק בתובענות ייצוגיות נגד רשויות מנהליות, הינו, תשלום חובה אחר הקשור בעניינים אזרחיים בלבד.
פרט 11 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית מנהלית רק בגין השבת כספים שנגבו ביתר שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר בלבד.

לפיכך עלתה השאלה האם קנס חניה ששולם לרשות, מהווה תשלום חובה אחר כהגדרתו בחוק.

בית המשפט קבע כי היות וקנס חניה ששולם הינו בבחינת עונש אשר נקבע בפסק דין פלילי מרשיע וחלוט לחובת משלם הקנס, אין משלם הקנס יכול "להשיג" על הרשעה זו באמצעות הגשת תובענה ייצוגית מנהלית להשבת הסכום שנגבה שלא כדין.
לגישתו של בית המשפט העליון, דרך המלך להשגה על קנסות פליליים (ביניהם קנסות חניה), היא שככל שמדובר בקנס שאינו חוקי, תוגש בקשה להישפט אשר תידון בבית המשפט לעניינים מקומיים או לחלופין תוגש עתירה מנהלית.

בית המשפט קבע שחוק תובענות ייצוגיות (בענייני רשויות מנהליות) עוסק אך ורק בתובענה להשבת מס, אגרה ותשלומי חובה אחרים, הנובעת מהדין האזרחי והמנהלי בלבד ולא מהדין הפלילי.
בית המשפט ביסס את קביעתו, בין היתר משמו של החוק "חוק תובענות ייצוגיות" – המונח "תובענות" – הינו מונח מעולם המשפט האזרחי.

לשיטת בית המשפט העליון, על מנת לבטל קנסות חניה שניתנו עקב תמרור שהוצב באופן לא חוקי, או קנסות בגין עבירות / עונשים שהתיישנו ואין אפשרות עוד לפעול לגבייתם, ייאלץ כל אחד ממקבלי הקנסות הללו, להגיש בקשה להישפט וכפועל יוצא, "להציף" את בתי המשפט לעניינים מקומיים בתיקים דומים בעלי מסכת עובדתית דומה ואף זהה, או לחלופין להגיש עתירות מנהליות, רבות, (אשר בכל אחת מהן תשולם אגרה של כ-1,800 ₪) וככל שתתקבל העתירה, היא תביא לביטול קנס החניה ששיעורו בד"כ כ- 100 ₪.
ברור אם כן, שכשיכתוב בית המשפט את החלטתו (עד למועד כתיבת שורות אלו - החלטה טרם נכתבה), לרשות לא תהיה כל מוטיבציה לפעול לכך שקנסות החניה שמטילה על אנשים יהיו כדין, וזאת כיוון שאפשרות להגיש תביעה ייצוגית אשר תסדיר את העניין באופן גורף כלפי כלל ציבור מקבלי הקנסות, ככל הנראה לא תהיה קיימת.
מעיון בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, סעיף הקובע את מטרות החוק, אנו למדים כי מטרת החוק הפוכה לתוצאה שאליה כיוון בית המשפט הנכבד -

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:

(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.
"

מטרת החוק תושג במלואה, באם בית המשפט יפרש את המונח "תשלום חובה אחר" באופן רחב.